דרכמן ראול. 2010. זיהויים של שיקולי "חשיבה מבוססת-מקרים" בבניית ציפיות כלכליות. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה בהדרכת פרופ' מיכאל בינסטוק, ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לכלכלה.
Alayan, S., Rohde, A. and Dhouib, S. (Eds). (2012). The Politics of Education Reform in the Middle East: Self and Other in Textbooks and Curricula. Oxford and New York: Berghahn Books.
בשנים האחרונות גובר הדיון המתמקד במערכות חינוך וספרי לימוד בחלק ממדינות המזרח התיכון. ספר זה מציג את המגמות ומנתחן ומתייחס גם להיקף של היוזמות של רפורמה חינוכית ולמגבלותיהן. הייצוגים של ה"עצמי" וה"אחר" בתכנית הלימודים ובחומרי הלימוד מעניקים תובנות לדינמיקה לפוליטיקה של הזהות. מטרת הספר היא לתרום להתפתחות התחום של חינוך השוואתי באזור המזרח התיכון.
יאיר גד (2006). מחוויות מפתח לנקודות מפנה: על עוצמתה של השפעה חינוכית. בני ברק: ספריית הפועלים. 272 עמ'.
החוקר מציע לבחון את עוצמתן של השפעות חינוכיות מפרספקטיבה חדשה וטוען כי במקום לבחון את ההצטברות האיטית וההדרגתית של החינוך, טוב יהיה לבחון את ההשפעה החינוכית בשיאה – קרי בעת התרחשותה של חוויית מפתח חינוכית. בעקבות מחקר מעמיק על אלפי חוויות מפתח של ישראלים, הספר מראה כי רבות מהן מתרחשות בפרק זמן קצר ביותר: בשיחה, בסיור, בפעילות בודדה או בהרצאה. הוא גם מראה כי בזכות העוצמה הרבה של החוויה, השפעותיה נחקקות בלומדים לכל חייהם. חלקו הראשון של הספר מציע מסגרת כללית לניתוח חוויות מפתח והשפעותיהן. חלקו השני מוקדש לבחינת חוויות מפתח במשפחה, בבית-הספר, במסגרות הבלתי-פורמליות ובצבא. חלקו השלישי של הספר מצביע על חשיבותן של "הרפתקאות חינוכיות" המחוללות גילוי עצמי, ועל דמותם המיוחדת של המורים, המדריכים והמפקדים המחוללים את חוויות המפתח. (נתן לרכישה מספריית הפועלים)
ההכרה בתרומת רעיונותיו של הפסיכולוג הרוסי ל"ס ויגוטסקי (1934-1896) לפסיכולוגיה ולחינוך המודרניים, ובעיקר המודל החברתי-תרבותי שניסח לטיפוח התפתחותם ולמידתם של ילדים, הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות. הספר פורסם לראשונה ברוסית ב-1934 ותורגם עד היום ליותר מ-20 שפות. המהדורה העברית כוללת הקדמהמאת ד"ר בלה קוטיק-פרידגוט שבה היא מסכמת אתתרומו של ויגוטסקי לחינוך בימינו, מזמנת היכרות עם תולדות חייוומעשיו כאדם וכאיש מדע ומתייחסת לקשריו ליהדות. ויגוטסקי מבקר בספר בחריפות את תורתו של הפסיכולוג השוויצרי ז'אןפיאז'ה ובמהדורה העברית מובאת תשובתו של פיאז'ה לדברי הביקורת שנכתבה כשלושים שנהמאוחר יותר. מאמר של ויגוטסקי על רב-לשוניות בילדות, סוגיה רבת חשיבות במציאותהישראלית, נוסף אף הוא למהדורה העברית. (ניתן לרכישה מהוצאת מאגנס)
כהנא ראובן (בהשתתפות תמר רפופורט) (2007). נעורים והקוד הבלתי-פורמלי: תנועות נוער במאה העשרים ומקורות הנעורים הפוסט-מודרניים. ירושלים: מוסד ביאליק; האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך. 273 עמ'.
הספר מנתח מסגרות חינוך בלתי פורמליות ומראה כיצד היווה הקוד הבלתי-פורמלי מכנה משותף לתופעות מגוונות של תרבות נעורים במאה ה-20. קוד זה תרם לעוצמה היצירתית המתחדשת תדיר של בני הנעורים וליכולתם להתמודד עם שינויים חברתיים ותרבותיים מהירים ולעתים אף כאוטיים. במרכז הספר עומד ניתוח סוציולוגי של תנועות הנוער המיוצגות על ידי שלושה אבטיפוסים – הוונדרפוגל הגרמנית, תנועת הצופים הבריטית והקומסומול הסובייטית. תנועות אלה מתוארות כדגמים של תגובה נערית שעלתה במפגש רווי המתח בין העולם הישן למודרנה. המחבר סבור כי תנועות הנוער הארץ-ישראליות שאבו סמלים ורכיבים מבניים משלוש תנועות נוער אלה ושילבו אותם עם רעיונות ציוניים ועם האתוס של שירות לאומה. שינויים במבנה ובאידיאולוגיה של התנועות במעבר מתקופת החלוציות של המדינה שבדרך לתקופה שלאחר הקמת מדינת ישראל ועד היום הזה נבדקים בספר לאור זיקותיהן הפוליטיות של התנועות ובהקשר של התמורות שחלו במשך השנים בחברה הישראלית.
מסארווה אפנאן (2007). ילדים, אמהות וכיבוש. תכנית האתג"ר: הדרכת אמהות ואבות תכניות לגיל הרך במזרח ירושלים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 179). 139 עמ'.
סיכום ממצאי מחקר שנערך בשנת 2003/4 ובחן את המשמעויות שמעניקות 23 אמהות פלשתיניות, תושבות הכפר אום-טובא במזרח ירושלים, לתכנית האתג"ר שבה השתתפו במשך שלוש שנים (2000-1999) (על תכנית האתג"ר ראו תחת הכותר "תכניות חינוכיות"). המחקר התמקד באמהות (לא בילדים) וכלל ראיונות עומק שנועדו לבחון כיצד הן מפרשות את המסרים המודרניים-מערביים של התכנית על אודות חיי משפחה וגידול ילדים וכיצד הן מתמודדות עם ההשלכות האפשרות של פרשנויותיהן על מעמדן כרעיות וכאמהות. הראיונות נותחו בשיטה איכותנית והעידו כי הנחקרות אימצו בהשראת התכנית מודל חדש של משפחה גרעינית, השונה מהמודל המסורתי של המשפחה המורחבת הנורמטיבי בחברה שבתוכה הן חיות ולעתים אף סותר אותו. הן בנו דימויים חדשים של רעיה ואם, בעל ואב, בן ובת, ולמדו להשקיע זמן בחינוך ילדיהן, לא להכות אותם, להעניק להם תשומת לב, לשוחח עמם, להקשיב להם ולעודד אותם לבטא במילים מחשבות ורגשות. הן למדו לדרוש לעצמן זכויות כרעיות, לתבוע חזקה על גופן ולשלוט בו. מנגד, תוך כדי פירוט מאפייניו של המודל המשפחתי החדש הן עימתו אותו עם מציאות חייהן במסגרת משפחתן המורחבת ומתחו ביקורת נוקבת על המבנה הפטריארכלי של המשפחה ושל הקהילה הפלשתינית המדכא את האישה. הביקורת אפשרה להן לנוע הלוך ושוב בין המודל הנורמטיבי של חברתן שאותו הן דוחות, לבין המודל המועדף החדש שאותו הן שואפות לממש (אך לא מעזות תמיד לעשות זאת הלכה למעשה). עוד נמצא כי הנשים הדחיקו את העובדה שמדובר בתכנית חינוכית מטעמו של הכובש הישראלי ולמען "טובת הילד" היו מוכנות לאמץ אופנים חלופיים של חינוך וגידול ילדים וללמוד מהיהודים הנתפסים בעיניהן כמומחים בתחומים אלה.
נבו נאוה; אולשטיין עלית (עורכות) (2007). השפה העברית בעידן הגלובליזציה. ירושלים: מאגנס. 205 עמ'.
אסופת מאמרים זו פונה לחוקרים ולמורים העוסקים בהוראת השפה ומאפשרת עיון מקיף ומגוון בהיבטים שונים הנוגעים ללשון העברית. הקובץ מביא אל קדמת הבמה סוגיות מחקריות העוסקות בעברית בהקשריה התרבותיים, החברתיים והלשוניים ודן במצבה של השפה בישראל ובעולם, כמו גם בתכניות לימודים עדכניות להוראת עברית כלשון נוספת. ייחודו של הספר בשילוב בין תיאוריה לפרקטיקה, בעיסוק בעברית כשפה ראשונה, כשפה שנייה וכשפת מורשת, בהתייחסות ללומדים בגילאים שונים ולהקשרי אוכלוסייה מגוונים – דוברי עברית מלידה, המגזר הערבי בישראל וקהילות התפוצה היהודית. בספר שלושה שערים. השער הראשון דן במרחב הקיום של העברית במציאות העולה מיחסי ישראל והתפוצות; העברית במחלקות ללימודי יהדות ותיאולוגיה באוניברסיטאות באירופה ובאמריקה; הדילמה הנוגעת ללשון התפילה; הקשיים שבפניהם עומד הקורא המודרני בבואו להתמודד עם הטקסט הקלסי; התמורות בעברית של ימינו במישורים הלשוני והחוץ-לשוני; הישגיהם של תלמידים עולים בעברית הלימודית-אקדמית; הביסוס התיאורטי לפיתוח תכניות הלימודים בעברית כשפה ראשונה וכשפה שנייה; מודל למדיניות לשונית בחברה רב-לשונית ורב-תרבותית כישראל. השער השני מציג את תכנית הלימודים החדשה ללומדי עברית במגזר הערבי ותכניות לימודים להוראת עברית בתפוצות למן הגיל הרך, דרך כיתות בית-הספר היסודי עד לכיתות חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. בשער השלישי מובעת דאגה באשר לעתידה של העברית בישראל ובתפוצות בעידן הגלובליזציה. (ניתן לרכישה בהוצאת מאגנס)
ניר אדם; פירו פאר-לי. (2007). ניהול עצמי של בתי-ספר: מרעיון למעשה. ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, המכון הארצי למחקר במדעי ההתנהגות. 150 עמ'.
הסקירה פורסת את הנחות היסוד התיאורטיות וממצאי מחקרים שעסקו בניהול עצמי ובהשלכותיו על בתי ספר, במטרה להציע לקוראים תמונה רחבה ככל האפשר על הניהול העצמי (School Based Management-SBM). הסקירה נפתחת בהצגת נסיבות הפעולה שבהן פועלים בתי ספר ציבוריים ובתיאור השינוי שחל בהן בשנים האחרונות, שינוי המעודד יישום רעיונות מסוג אלה שמביא עמו הניהול העצמי. בהמשך מתואר הוויכוח על מבנה הכוח במערכות חינוך ובכלל זה על הדילמה מרכוז או ביזור. כחלק מהדיון בביזור מוצגות הנחות היסוד לגבי ניהול עצמי של בתי ספר ונדונות משמעויותיה של מדיניות זו כתהליך של שינוי. במסגרת הדיון מוצג תיאור של תהליכי ההגדרה והיישום של מדיניות הניהול העצמי במערכות חינוך שונות בעולם. לבסוף מוצגים בהרחבה העקרונות של מדיניות הניהול העצמי ודרך יישומה של המדיניות במערכת החינוך בישראל, ונדונים ממצאי מחקרים שבדקו את השלכותיו של המהלך.
הסקירה, המשרטטת תמונה על מצב הידע בתחום, נועדה לעובדים במערכת החינוך – מורים, מנהלים, מפקחים ומעצבי מדיניות – ולמי שמתעתדים להעמיק בתחום. (ניתן לרכישה ממכון הנרייטה סאלד)
קופפרברג עירית; אולשטיין עלית (עורכות) (תשס"ו, 2005). שיח בחינוך: אירועים חינוכיים כשדה מחקר. תל-אביב: מכון מופ"ת. 457 עמ'.
אסופה של 15 מאמרים בשני שערים. השער הראשון, "מטירונות למקצוענות", עוסק בסוגיות בהכשרת מורים. השער השני מוקדש ל"סוגיות מרכזיות בחינוך" שעניינן ניהול חינוכי, רכישת שפה בקרב עולים, אלימות בבית הספר, השתתפות בשיעורים ותלת-לשוניות. הספר מציג לקורא מגוון אירועים ומפגשים חינוכיים שהתרחשו במערכת החינוך הישראלית באמצעות טקסטים של שיח דבור, כתוב ומקוון. כותבי הפרקים בוחנים את האירועיםברמת המיקרו המקומית ולאחר מכן הם מפרשים אותם לאור ידע בתחומי דעת שונים כסוציולוגיה, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, לאור תיאוריות חינוכיות ובאמצעות שיטות מחקר שונות. באופן זה מבליטים פרקי הספר את הגלוי, חושפים את הסמוי ויוצרים מפגש חינוכינוסף. (ניתן לרכישה ממכון מופ"ת)
וייל, שלוה; רואר-סטריאר, דורית (2000). המפגש בין דתיות לחילוניות בין כתלי בית הספר: המקרה של בית ספר קשת בירושלים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 162), 62 עמ'.
יאיר, גד (2000). מנהיגות מקצועית משרתת: מחלקות חינוך מצטיינות בשלטון המקומי. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 161), 118 עמ'.
כנפו, אריאל; שוורץ, שלום (2003). העברת ערכים במשפחה: השפעות של רקע משפחתי והשלכות על הצלחה בלימודים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 173), 109 עמ'.
מני-איקן, עידית (2004). ההפעלה והתפוקות של תכנית האתג"ר: הדרכת אמהות ואבות – תכניות לגיל הרך במזרח ירושלים, תשס"ב-תשס"ג. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 175), 60 עמ'.
סבר, ריטה (2000). "שיסביר טוב את החומר": קונצנזוס והבנה הדדית בין תלמידים ישראליים ותיקים לתלמידים עולים בציפיותיהם ממורים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 163), 182 עמ'.
סולומוניקה-לוי, דפנה; ירמיה, נורית; אראל אסנת; סאמט, אידית; אופנהיים, דוד (2003). קשרי גומלין בין יצוגי-אם נארטיביים של ילדים, התנהגות אימהית נצפית ובעיות התנהגות של ילדים. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 172), 40 עמ'.
אדלר חיים, פרופ' ; דרוק קרי, גב' ; פלזנטל אילנה, גב' ; רובינשטיין ישראלית, ד"ר
2002
ניתן
פלזנטל, אילנה; דרוק, קרי; אדלר, חיים; רובינשטיין, ישראלית (עורכים) (2002). רב שיח עם הדמוקרטיה. עקרונות וככלי משחק. ספר שלישי: רשויות הממשל; להיות אזרח: תרבות פוליטית והשתתפות אזרחית; דמוקרטיה במשבר. תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, 219 עמ'. (רכישה אצל רמות).
רש, נורה; בן-אבות, אהרן (2002). חינוך יהודי בחטיבות-ביניים ממלכיות בישראל. הערכת ישום דו"ח ועדת שנהר, חלק ב'. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 168), 176 עמ'.
רש, נורה; בן אבות, אהרן (2002). מה מלמדים בבית הספר למעשה? שונות ואחידות ביישום תכנית הלימודים הרשמית בחטיבות-ביניים בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך (פרסום 171), 75 עמ'.
אדלר חיים. (2006). אורות וצללים בדוח דוברת: מבחן חינוכם של תלמידים יוצאי שכבות חברתיות חלשות. בתוך ד. ענבר (עורך), לקראת מהפכה חינוכית? (עמ' 69-62) ירושלים: מכון ון ליר, הוצאת הקיבוץ המאוחד. (ניתן לרכישה במכון ון ליר)