המכון לחקר הטיפוח בחינוך הוא מכון מחקר מיסודה של מועצת נשים יהודיות ארה"ב. המכון הוקם בשנת 1968 באוניברסיטה העברית בירושלים במטרה לבצע מחקרים ולהפעיל תכניות ניסוייות חדשניות בתחום טיפוחן החינוכי של אוכלוסיות חלשות בישראל. במוקד הפעילות מחקרים ותכניות המתמודדים עם הבעיות והצרכים החינוכיים המיוחדים של ילדים ובני נוער משכבות אוכלוסייה אלה, במגמה לאפשר קידומם הלימודי והחברתי, ולפתוח בפניהם הזדמנויות לפיתוח יכולת, לניעות כלפי מעלה ולהשתתפות שווה בחברה הישראלית. הידע המצטבר והמומחיות של חוקרי המכון בנושאים ספציפיים, מאפשרים גם תרומה מושכלת לשיקולי דעת המנחים קביעת מדיניות ציבורית בתחומי החינוך.

 

חינוך במשפחה ובקהילה חינוך בגיל הרך התפתחות ולמידה בית-הספר ותכניות לימודים מדיניות חינוכית האינטגרציה בחינוך חינוך מקצועי  נעורים והתבגרות חינוך בלתי-פורמלי

בחירת מקצוע וקריירה חינוך גבוה הכשרת מורים קליטת עלייה  מיעוטים שיקום חינוכי והזדמנות שניה הקצאת משאבים בחינוך מחקרי השוואה בין-תרבותית

 

המכון מקיים מגעי גומלין עם חוקרים ומוסדות מחקר בישראל ובעולם, ומחקריו מתפרסמים כמאמרים בעיתונות המדעית, כספרים וכמונוגרפיות.

ספק אם הייתה שנה בתולדות המדינה שבה תפס החינוך מקום כה חשוב בתודעה הישראלית. למרבה הצער ספגו השנה התלמידים פגיעה קשה במיוחד, אך אין רע בלי טוב. יש הבנה ששאל החינוך היא סוגיה דחופה וכי השיבושים שהתרחשו השנה מחייבים אותנו לשוב לשאלות היסוד של החינוך. בתוך כך קשה לדחוק את השאלה על התרומה של החינוך לחברה ולקהילה ושאלות על התרומה האפשרית של ההשכלה הגבוהה לחינוך במדינה גם הן עומדות לפתחנו. למכון שלנו יש תפקיד מרכזי בהקשר זה, הנובע מעצם השילוב הייחודי שבו הוא שוזר יחד מחקר ופעילות בקהילה. הכול נהנים משילוב זה - אקדמיה הנטועה בקהילה שמצידה מחזקת את מעמדה של האקדמיה הן המעניקות לו הצדקה ראויה. אני מקווה שתובנה זו תהיה נר לרגליהם של כל השותפים להצלחה של המכון ותעודד שותפים חדשים לקחת חלק ביזמותיו ובפעילויותיו.
בחזרה לפעילות השוטפת. בשנה האחרונה רשם המכון שורה של הישגים מרשימים - הידוק הקשר עם אוסטרליה, המשך הקשר עם האיחוד האירופי ומעל לכל ההצלחה להמשיך ולשמור על הקיים בזמנים לא קלים. כל אלה הם הישגים מרשימים, וברצוני להודות לכל מי שתרם לכך. אפיק פעילות נוסף שביססנו השנה הוא סמינר החוקרים של המכון. ההרצאות היו מרתקות וכל מי שהשתתף בהן חייב כמדומני להודות שהן נגעו בתבונה רבה בשאלות היסוד של החינוך בישראל. זו הזדמנות להודות לאלה שנשאו דברים בסמינרים הללו ולעודד את חוקרי המכון לקחת חלק פעיל יותר בדיאלוג מתמשך בין כל חברי המכון.